שחאדה חסן ואח' נ' מתאג חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תובענה לפיצוי בגין נזק גוף שארע לתובע עת עבד עבור הנתבעת באתר בנייה.

1.התובע, יליד 29.3.81, עבד בטפסנות ב'עיר המלכים' באילת; ביום 16.2.05, כאשר עובד אחר של הנתבעת ניסה לנעוץ מסמר פלדה בלוח עץ, עף המסמר אל עינו השמאלית של התובע, ופגע בה.

2.לאחר הפגיעה אושפז התובע למשך שלושה ימים, ובהמשך אושרו לו 79 ימי אי כושר (נספח א' לכתב התביעה, אליו הפנה התובע במסגרת תחשיב הנזק ותצהיר עדותו הראשית).

3.המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 27% מיום 17.5.05.

3.1בישיבת קדם המשפט מיום 3.10.11 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית ממנה עולה, כי קביעת המל"ל מקובלת עליהם, כאשר לכל צד נשמרה הזכות להגיש חוות דעת רפואית מטעמו.

3.2בפועל, אף אחד מהצדדים לא ביקש להגיש חוות דעת כאמור, אף הנתבעת לא טענה דבר בעניין זה, ומכאן שקביעת המל"ל בדבר גובה הנכות הרפואית היא קביעה מוסכמת, למצער בין התובע לנתבעת (וכן ראו: דברי ב"כ הנתבעת בעמ' 19 ש' 20-21).

3.3ואולם, בסיום הבאת ראיות התובע, טען ב"כ צדדי ג', כי ההסכמה בדבר שיעור הנכות ע"י צדדי ג' ניתנה לצורך הגשת תחשיבי נזק וקבלת הצעת בית משפט בלבד, אף הציג מסמך ששלח לב"כ התובע בעניין זה (עמ' 19 ש' 24-27, וכן מוצג ג/7); ב"כ צדדי ג' טען, כי התובע לא הוכיח נכותו הרפואית כלל.

3.4יחד עם זאת, ונוכח התוצאה אליה הגעתי של דחיית ההודעות לצדדי ג', תוצאה הנובעת ישירות מהימנעותה של הנתבעת מלהביא כל ראיה לחבות של מי מצדדי ג', אין בעובדה זו כדי לשנות את הסכמתה של הנתבעת לשיעור הנכות הרפואית כאמור, או לחבותה של הנתבעת כלפי התובע עפ"י נכות זו.

4. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק.

5.שאלת החבות והאשם התורם

5.1חרף הכחשתה הגורפת של הנתבעת את טענות התובע, לא הוגש כל תצהיר מטעמה של הנתבעת, ולא הוגשו מטעמה כל ראיות שהן.

5.2בהחלטה מיום 10.3.13 (בבקשה מס' 23) פורט אופן התנהלות הנתבעת בהקשר זה, ומפאת ההשלכות המהותיות שיש לדבר על ההכרעה בתיק זה, הן כלפי התובע והן כלפי צדדי ג', אביאה בקיצור בשנית:

5.2.1ביום 17.7.12 ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית; החלטה זו ניתנה לאחר שהנתבעת לא הודיעה עמדתה להצעת בית המשפט, שנמסרה לצדדים בישיבת קדם המשפט מיום 23.4.12, ולאחר שניתנו שתי החלטות בעניין זה ביום 15.6.12 וביום 3.7.12.

ויודגש: הנתבעת לא השיבה בחיוב או בשלילה להצעת בית המשפט, אלא פשוט לא הגיבה במשך מספר חודשים, וחרף שתי החלטות שניתנו בעניין כמפורט לעיל.

5.2.2התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ביום 20.8.12, וזאת בנוסף על תצהיר הנסיבות שהגיש עוד ביום 20.1.10.

מטעם הנתבעת או צדדי ג' לא הוגש דבר.

5.2.3ביום 15.10.12 וביום 1.12.12 ניתנו החלטות בעניין אי הגשת עדויות הנתבעת תוך שנקבע בשתי ההחלטות, כי להימנעות הנתבעת מהגשת ראיותיה תינתן מלוא המשמעות הקבועה בתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

5.2.4על דברים ברוח דומה חזרתי בפתח ישיבת ההוכחות מיום 17.12.12 (עמ' 14 ש' 19-21), בה נשמעו ראיות התובע בלבד, באשר הוא היחיד שבחר להביא ראיות מטעמו; הנתבעת או צדדי ג' בחרו שלא להביא כל ראיה מטעמם.

5.3ביום 27.1.13 הגישה הנתבעת בקשה להתיר לה 'לצרף מסמכים' (במסגרת בקשה מס' 23 הנ"ל); הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 10.3.13 הנ"ל, החלטה אשר אושרה בבית המשפט המחוזי ביום 25.4.13, בבקשת רשות ערעור שהגישה הנתבעת בתיק רע"א 27007-04-13.